בבית המדרש 'שמחת אליהו' ביישוב אדם, אנחנו פוגשים את הרכז, הרב שמואל הרשטיין. הוא מצביע על אחד הלומדים, בשם נתנאל שפייר, שהגיע לבית המדרש בתקופת הקורונה.
סיפורו של נתנאל, מחזק ומרגש: הוא גדל בבית דתי, ירד מהדת בגיל 15, ובגיל 18 כבר התחתן. בתקופת הקורונה, הוא הסתובב ברחוב חסר-מעש, ללא עבודה וללא פרנסה. הוא יצא לטיול עם הכלב שלו, ופגש ברכז בית המדרש. "בוא ללמוד תורה" אמר לו הרכז.
נתנאל, היה רחוק מלימוד תורה. היה קשה לשכנע אותו להיכנס לבית המדרש. אך תקופת הקורונה, הסגרים והבידודים, והתחושה של "סוף העולם" ששררה באותם הימים, הביאו אותו לבית המדרש.
היה קשה לו בתחילה להתחבר ללימוד. השנים הרבות בהן לא פתח ספר, עשו את שלהם. אבל החברותא שלו, לא וויתר. וכך, לאט-לאט, צעד אחר צעד, החל להתחבר ללימוד. בתוך תקופה קצרה, הבלתי-יאומן קרה: נתנאל השתנה מקצה לקצה, החל לשמור שבת, תפילות וטהרת המשפחה. חייו השתנו מקצה לקצה.
בתקופה האחרונה, בישר לחברותא שלו על החלטה שקיבל: "פעם בחודש", כך אמר "אני רוצה לעשות "יום שכולו תורה". ומה יעשה ביום הזה עם העבודה? הוא עובד כמשלוחן, וביום הזה, הוא ימצא מישהו שיעשה את עבודתו בתשלום.
ואכן, אחת לחודש, עצר נתנאל את שטף עבודתו, והקדיש את היום לתורה. משעה שמונה בבוקר ועד השעה ארבע אחר הצהריים, הוא יושב בבית המדרש, ולומד תורה. הזמן עשה את שלו, ומיום בשבוע שכולו תורה, הוא עבר לפעם בשבועיים, בהמשך לפעם בשבוע, וכיום – הוא מקדיש שני ימים בשבוע ללימוד תורה, כאשר הוא מוציא מכספו ומשלם למישהו אחר, שיעשה את העבודה בשבילו. "עבודה, מישהו יכול לעשות במקומי, אבל לימוד תורה – אף אחד לא יכול ללמוד בשבילי" הוא אמר. הוא זכה לסיים את מסכת בבא קמא, שבת, פסחים, עירובין, מגילה, וכעת הוא עומד לקראת סיום סדר מועד.
מספר הרב הרשטיין: כאשר הוא זכה לסיים את מסכת בבא קמא, המסכת הראשונה שסיים לאחר שקיבל על עצמו את ה"ימים שכולם תורה", הבאנו אותו לגאון הצדיק רבי בנימין פינקל שליט"א, המשגיח של ישיבת מיר. רבי בנימין הצדיק התפעל ממנו ממש. ישב ללמוד אתו דף גמרא ואמר: "הרגשתי, שאני לומד עם אברך כולל".
כשהוא סיים מסכת בבא קמא, הוא בא איתי לר' בנימין פינקל, ור' בנימין התיישב ללמוד איתו, כשהם סיימו ר' בנימין אומר לי שהוא הרגיש שהוא לומד עם אברך כולל.
למרות שאשתו לא שותפה עמו בתהליך, הוא מתפלל כי הזמן יעשה את שלו, וגם לבה ייפתח לתורה, והוא יוכל להעביר את ילדיו לחינוך תורני. בינתיים, הוא מנסה להשפיע על מי שיכול להשפיע – אביו כבר הגיע לבית המדרש, כך גם אחים שלו. גם הם, כמוהו, עזבו את הדת בגיל צעיר, ובזכות בית המדרש, המשפחה כולה הולכת ומתחזקת.
שרשרת של חיזוק שמתחילה באדם אחד שטייל עם כלבו, אברך שלא וויתר והביאו לבית המדרש, ומסתיים במשפחה שלימה ששבה לאבא שבשמיים. אגב, גם החברים שלו והחברים של אחיו, התחילו לבוא לבית המדרש.